בל' בתשרי ג'תתכ"ז (66 לסה"נ) נכנס הנציב הרומי צסטיוס גלוס אל העיר [החדשה] ועמד לפני חומת הר הבית והעיר הישנה:
"שלשה ימים לא הסתער על העיר, ואולי האמין, כי יסגירו אותה יושבי בידו, ושלח אנשי צבא רבים לבז את הכפרים אשר מסביב לירושלים, וביום הרביעי, הוא יום שלשים לחדש הפרבטיאוס (תשרי), הציג את הצבא במערכות מלחמה לעלות על העיר. אולם המורדים שמו עיניהם על העם היושב בעיר (לבל יפול אל הרומאים). הם נבהלו למראה סדר מערכות הרומאים ועזבו את חלקי העיר אשר מחוץ לחומה ונסוגו אחור אל תוך העיר ואל הר הבית. וצסטיוס נסע אחריהם ושרף את חלק העיר הנקרא ביציתא (ביזיתא) וגם 'העיר החדשה' ואת המקום הנקרא 'שוק הקורות' (שוק העצים) וחנה מול ארמון המלך. ולו רצה צסטיוס ביום ההוא להרעיש בחזקת יד את חומות העיר, כי אז לכד את ירושלים מיד וגם שם קץ למלחמה, אולם ראש מחנהו טורניוס פריסקוס ורב שרי הרוכבים אשר לו לקחו שחד מידי פלורוס ופתו אותו לבל יסתער על העיר. ובגלל הדבר הזה ארכה המלחמה מאוד ונגזר על היהודים לשאת עוד צרות נוראות עד בוא הקץ" (מלחמות ב, יט, ה).
חמישה ימים צר צסטיוס על הר הבית (מלחמות שם). ביום השישי עזב את המצור על ירושלים ופנה חזרה אל הר צופים (ב, יט, ז). למחרת – ו' בחשון(?) – פנה צסטיוס גלוס אל גבעון, ומשם נמלט לבית חורון (ב, יט, ח). מנוסת הנציב הרומי דוקא בשעה שכמעט עלה בידו לכבוש את הר הבית באפס יד, זהו מעשה מוזר מאוד, ולא לחינם תלה אותו יוספוס פלאויוס ב"גזרת אלוהים".
