ר' צבי הירש לערהן (נלב"ע כ"ב בתשרי תרי"ד-1854), בנקאי ונדבן דגול, עמד בראש 'ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם', ארגון ששם למטרה לאסוף כספים ולהעבירם ביעילות עבור התיישבות יהודים בארץ ישראל. למרות שבעצמו לא ביקר מימיו בארץ ישראל, נרשמו לו זכויות רבות בחיזוק ההתיישבות בה, ובעיקר בקרב משפחות לומדי התורה בירושלים. כל חייו הביע תקווה כי התעסקותו בענייני ארץ ישראל תחשב לו כמילוי מצוות יישוב הארץ, כי סכנת הדרכים לארץ היא לגביו "דבר קשה לרך וענוג וחלוש דעת כמוני… וגם הישיבה בקודש קשה לרך לבב כמוני".
בשנת תקפ"ז (1827), אחר שהתבקש 'להזרים' יותר כספים לתושבי צפת, הסביר מדוע את הבכורה הוא נותן דוקא ללומדי התורה שבירושלים: "הן לא נעלם מאתנו מה־שכתוב בספר חסד־לאברהם (מעין שלישי, עין הארץ, נהר יג) דאוירא דעיר־הקודש צפת"ו יותר זך ונקי וכו', עם־כל־זה בעיר־הקודש ירושלים ת"ו ישבו אבותינו מעולם, ומעולם היו בה אנשי שם גדולי ישראל וקדושי עליון ושופכים שיח רנה ותפילה סמוך למקום המקדש, נגד כותל המערבי שלא זזה שכינה משם (שמות רבה פרשה ב, ב; ועוד), ומהיכי תיתי לבטל או לתת טעם לפגם [ב]ישיבת אחינו־בית־ישראל האשכנזים שמה" (אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם תקפ"ו-תקפ"ז, ירושלים תשכ"ה, אגרת מי"ז בסיון תקפ"ז, עמ' 219).
ר' לעהרן הוביל מאבק חסר פשרות מול התנועה הרפורמית שעלתה ופרחה בימיו בגרמניה, והיוותה איום רוחני על חיי היהדות, ואף גרמה, בתפיסתה המנוכרת ליישוב הארץ, לירידה משמעותית בהכנסות הארגון. בפעילותו הצליח למנוע את התפשטות התנועה הרפורמית להולנד, והחדיר בקרב הרבנים את תחושת החירום ואת הצורך בעמדה נחרצת ובלתי מתפשרת. הוא ריכז את מאבקו בזיוף הרפורמי תוך שיתוף פעולה מצד כל הרבנים באשכנז ובתמיכת רבה של ירושלים הראשון לציון והחכם באשי הרב חיים אברהם גאגין.
