רבי יוסף סופר מצפת
נלב"ע תקכ"ד
מכתב בערך משנת תקכ"ב, באגרות ארץ ישראל [א. יערי, ת"א תש"ג], עמ' 289-290
ברעידת האדמה החזקה לא היה כל־כך נזק בירושלים, מלבד מסגד שהיה ליד הכותל המערבי של בית־המקדש
יום ג', ט' לחודש מרחשון [תק"ך]… רעש[ה] הארץ בצפת ונפלו כל הבתים ונחרבה בעוונותינו־הרבים כל העיר ומעט בתים נשארו, והיה תל עולם, ונהרג[ו] בעוונותינו־הרבים לערך מאה ועשרים נפשות של היהודים… והיה רעש על כל המדינה, רק (=אך) בכל המקומות לא היה קצף כל־כך כמו בצפת בעוונותינו־הרבים, ויקוים המשנה (סוטה פרק ט משנה טו): בעקבא דמשיחא הגליל יחרב, וצפת הוא הגליל עליון. ובירושלים לא היה כל־כך רעש כמו בצפת, ולא עלה היזק כלל. בבתי המאשקיט (=במסגדים) של הישמעאלים, שהיה להם אצל הכותל מערבי של בית־המקדש, שנחרב בעוונותינו־הרבים, הוא היה כמו בית תפילת הנוצרים בפולניא, היה בנין גדול מאוד ונפלא – זה נחרב ונפל עד היסוד, ותו לא היה היזק כלל.
