רבי רפאל בכ"ר ברוך טריוִיש
נלב"ע ט' באלול תצ"ו
שם ה' דבוק בשם ישראל והוא מנהיגם אפילו בזמן החורבן, וכן רמזו חז"ל באמרם "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי"
בישראל כתיב (דברים לב, יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר", ובדברי הזוהר הקדוש (דברים רחצ ע"ב): "בגין דהאי בהאי איתדבק" והם אמרו היות עילוי זה אף בחורבנה[1], וכדברי רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב): מעולם לא זזה שכינתו יתברך מכותל מערבי[2];
ברחמי ה' ובחסדו הותיר לנו בגלותנו שריד ופליטה מבית חיינו – הכותל המערבי הקדוש, וזו עדות לישראל שלא מאס בנו וישיבנו לארצנו
כל טוב אשר גמלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, והותיר לנו שריד כמעט, לשארית הנמצא ולבית חיינו, פליטת אריאל – כותל מערבי הקדוש הזה[3], עדות לישראל להודות לשם ה' כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו מבין הגויים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ…
אנא אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, אות לתשועה – לכבוד הכותל הקדוש הזה שאתה שוכן בו (זוהר שמות קטז ע"ב), אשר הוא ראש אמנה לכל באי עולם (שם ה ע"ב), תזכור לנו זכות האמנה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה";
נשכבה בבושתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' אלקינו חטאנו, הלה' גָּמַלנו זאת, על כל הטוב אשר גְּמָלנו כרוב רחמיו וכרוב חסדיו, ולא כגמולינו גמל עלינו, והותיר לנו שריד – לשארית הנמצא ולבית חיינו – פליטת אריאל, כותל מערבי הקדוש, עדות לישראל כי לא מאסתנו ולא געלתנו, וישיב את שביתנו בתהילה וארמון על משפטו ישב כבתחילה…
אנא אלקינו אל חי, תעשה עמנו אות לטובה, לכבודך, שאתה שוכן בכותל הזה (זוהר שמות קטז ע"ב), ולכבוד שכינתך השורה עמך, גם ציפור מצאה בית והיא העלת הגגה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, כי כל ביתה לבוש שנים[4]…
ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהמו נא רחמיך עלינו, על זאת הבושה והכלימה אשר אנו עומדים מנגד, או בדרך נגד צרינו בלתי אל האבנים עינינו, ללעג וקלס, ואף גם זאת כגנב הנמצא במחתרת… תשורי מראש אמנה, הרמוז בכותל הקדוש הזה (שיר השירים ד, ח; זוהר שמות ה ע"ב), לזכור לנו זכות האמונה, כאמור (חבקוק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
