רבי עובדיה ירא מבַּרטֶנוּרָא, מפרש המשנה הנודע (נולד סביבות ה'ר"י-1450), היה רבה ומנהיגה של הקהילה היהודית בירושלים בשלהי התקופה הממלוכית, עת שכנה בירושלים קהילה קטנה ודלת אמצעים. לקראת חג הפסח, בי"ג בניסן ה'רמ"ח (1488), הגיע רבי עובדיה לירושלים והתקבל בה ובסביבתה בכבוד רב. ראשית צעדיו בירושלים היו לצפות על הר הבית מקום המקדש, כפי שמתאר:
"בעצם היום ההוא "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ב)… וירושלים רובה חרבה ושוממה, ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב… בבית־מקדשנו לא יוכל שום יהודי להכנס… נמנעים היהודים להכנס מפני הטומאה. ולא יכולתי לעמוד על בוריו של דבר אם נכנסים הישמעאלים לפני ולפנים אם אין. גם חקרתי על 'אבן שתיה', ששם היה הארון מונח, ורבים אומרים כי היא תחת כיפה אחת יפה וגבוה אשר בנו הישמעאלים במקדש, וסגורה בתוך הכיפה ההיא… ושנים עשר פתחים יש לבית־המקדש היום (=כלומר 12 שערים להר הבית)… וכותל מערבי אשר הוא קיים עדיין, רצוני־לומר חלק ממנו, אבניו אבנים גדולות ועבות מאוד, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בנין קדמון".
השתדלותו של רבי עובדיה לביסוס וחיזוק הקהילה מבחינה רוחנית וחומרית, השפעתו התורנית הגדולה ופעולותיו להקמתה המחודשת של החברה קדישא בירושלים ולשיקום בית הכנסת ברובע היהודי שנהרס על ידי פורעים – הביאו לצמיחה ושיפור חיי היהודים בעיר. לאחר גירוש ספרד הצטרפה לקהילתו קבוצת משפחות מהמגורשים ותרמה אף היא לחיזוק היישוב בירושלים.
