בשמונה בטבת תורגמה ונכתבה התורה ביוונית, בימי תלמי מלך מצרים, והיה חושך בעולם שלשה ימים (כלומר – התורה נמשלה לשמש). תרגום זה נודע בשם 'תרגום השבעים'. חז"ל ראו את מעשה התרגום כדבר רע העלול להביא לתוצאות הרסניות, ואמרו על יום התרגום: "אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל". (תלמוד בבלי, מגילה ט, א). ויש הנוהגים להתענות ביום זה מפני הצרה שארעה לאבותינו (שו"ע או"ח סי' תקפ א-ב).
משפט אייכמן
ביום ח' בטבת ה'תשכ"ב (15.12.1961) גזר בית המשפט העברי את דינו של אייכמן, שהיה היחיד בתולדות מדינת ישראל שנידון למוות, ושגזר דינו מומש.
אדולף אייכמן היה מנהל המחלקה היהודית בגסטפו ואחר כך סגן אלוף באס-אס. עסק בזמן מלחמת העולם השניה בגירושים המוניים של יהודים למחנות ההשמדה והיה ידוע באכזריותו. עם סיום המלחמה, ברח אייכמן לארגנטינה, שם חי תחת זהות בדויה. במאי 1960 לכדו אותו אנשי השב"כ והמוסד, והבריחו אותו ארצה להעמדתו לדין.
בנאום הפתיחה במשפט, אמר ראש צוות התביעה מר גדעון האוזנר את הדברים הבאים:
"במקום זה, שבו אני עומד לפניכם, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי. עימי ניצבים כאן שישה מיליון קטגורים. אך אין הם יכולים לעמוד על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: 'אני מאשים', מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף ביערות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה, לאורכה ולרוחבה".
