בשבעה במר־חשון (ויש גורסים: בששה) עיוור מלך בבל את עיני צדקיהו מלך יהודה, ושחטו בניו לעיניו. ויש הנוהגים להתענות ביום זה מפני הצרות שארעו לאבותינו (שו"ע או"ח סי' תקפ, א-ב).
מתחילים לבקש גשמים
החורף בפתח, ובתפילת עמידה ("שמונה עשרה") מתחילים "לשאול על הגשמים", דהיינו – לבקש מאת ה': "ותן טל ומטר לברכה". בקשה זו נאמרת עד פסח, "חג האביב", בו יחזור עם ישראל לבקשת הרגילה: "ותן ברכה על פני האדמה".
הסיבה שבקשת הגשם מתחילה רק מיום ז' בחשון, ולא מיד לאחר חג סוכות, היא משום שבזמן המקדש עד יום זה מגיע ה"אחרון שבישראל לנהר פרת", כלומר – גם עולי הרגל לחג הסוכות שהגיעו מהמקומות המרוחקים ביותר, כבר מגיעים אז לביתם בחזרתם מירושלים.
