הרב יהודה לייב הכהן [פישמן] מימון (1875-1962; תרל"ה – ט' בתמוז תשכ"ב) ממקימי תנועת המזרחי, מחותמי מגילת העצמאות, שר הדתות הראשון במדינת ישראל וחתן פרס ישראל לספרות תורנית, הגיע לראשונה לירושלים – ביקור שהשפיע רבות על חייו. באגרותיו לאחיו תאר את הביקור הראשון שלו ושל רעייתו בכותל המערבי:
"הלכנו בראשונה לראות את שארית מחמדנו מימי קדם – הכותל המערבי – פה עמוד עטי ונפש מעט! – – הוי! גם לב אבן ימס למראה החורבן הנורא השורר שם. עוד ממרחק מאתים צעדים כבר התחלתי לבכות. אהה! גדול הכאב ועמוק הצער למראה זכרון קודש זה. בחרדת קודש נגשתי אל הכותל. קרעתי את בגדי כדת, והתפללתי שם תפילת שחרית, מוכתר בטלית ותפילין, ואחרי התפילה שפכתי שיח כשעה שלמה אודותי ואודות ההורים ויוצאי־חלציהם, על כל אחד־ואחד בפרט.
גם בעדך, אחי, ובעד רעיתך ובעדת בתך, התפללתי. התחננתי בלב קרוע ומרותח, כי תהיו בריאים בגוף ונפש, וכי יזמין לכם השם־יתברך פרנסה בריוח בנחת בהיתר ולא באיסור חלילה, וכי תזכו גם אתם לעלות לציון ברינה.
גם בעד עמי האומלל רחמים שאלתי, ובכל ימי חיי עוד לא שפכתי דמעות כמו עתה. גם עתה, בכתבי את מכתבי – דמעות על לחיי. בלב נשבר עזבתי את שארית מחמדנו, אחרי אשר חלקתי שמה צדקה כפי כחי, ואחרי אשר אני ובתי' הדלקנו נר למאור, ואחרי אשר העתרנו נשיקות חמות מעורבות בדמעות לאבני המקום". ('אגרות הרב מימון' כרך א אגרת פט [ל"ג בעומר תרס"ח], הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' 111-112).
במכתב נוסף מאותם ימים כתב הרב מימון: "זה כשבוע תמים שהנני בעיר־הקדושה ירושלים, ומה אומר לך אחי? ירושלים היא באמת תל תלפיות, וזו העיר שחוברה לה יחדיו כל מה שהלב חפץ להבין, העין לראות והאוזן לשמוע. אם אבוא לכתוב לך בפרוטרוט מכל מה שראיתי פה בירושלים ואת ההשפעה הרוחנית שהשפיעה עלי העיר יחד עם כל אשר בה, אז אדמה, כי גם עשרה גליונות לא יספיקו לזה… בליל שבת־קודש התפללתי בבית־המדרש אחד סמוך להמלון שלי, ובבוקר שלחו מנהלי הכולל 'וואלין ובסרביא' לבקשני לבוא להתפלל בבית מדרשם, שהוא בית מדרש החסידים. הלכתי לשם והתפללתי תפילת שחרית, ואחרי קריאת התורה הלכתי להתפלל תפילת מוסף אצל הכותל המערבי. ומה נהדר וגם נורא היה החזון שם? גם עליתי שמה לדוכן, אצל שארית מחמדנו – ויהי רצון שברכותי תתמאלנה!". (שם אגרת צ [כ"ג אייר תרס"ח], עמ' 111-112)
