בי"ז בתמוז שנת ג'תתכ"ח, סוף ימי בית המקדש השני, נבקעו חומות ירושלים (לפי התלמוד הירושלמי גם בתקופת בית ראשון נבקעו החומות ביום זה), והוחש חורבן העיר והמקדש. במסכת תענית פרק ד משנה ו נקבע י"ז בתמוז כיום צום לדורות על פריצת החומות ועל ארבעה אסונות נוספים שארעו לאבותינו ביום זה (שבירת לוחות הברית במדבר, ביטול קרבן התמיד במקדש, שריפת התורה ע"י אפוסטומוס הרשע והעמדת צלם עבודה זרה במקדש).
