כ"ט אייר תר"פ (1920) – בעקבות הסכמת המושל הבריטי סֵר לואיס בולס למופתי הערבי לבצע תיקונים בכותל־המערבי, פנה הרב הראשי לירושלים הראי"ה קוק במחאה למושל, ודרש שלא ייעשו שינויים בכותל ללא אישור של בעליו האמיתיים – העם היהודי: "הנני בזה מביע להדרת כבודו, את הצער הגדול של היהדות הארץ־ישראלית ושל היהדות הכללית של כל העולם כֻּלּוֹ, שכלנו מרגישים אותה בנפשנו, על אשר הרשו לעצמם אנשים זרים שאינם מבני דתינו, לִנגֹע באותה הנחלה הקדושה לנו קדש קדשים, זכרונינו העתיק והקדוש קדושת עולמים – זהו הכותל המערבי של מקום בית מקדשנו… שום אמתלא של תקון ושל יפוי לא תוכל להיות מועילה כדי לעשות בהכותל הקדוש הזה שינויים בלא ידיעתנו, ובלא המלכתם של באי־כח היהדות… אחד הרבנים הראשיים של העדה, או לאיזה כח צִבורי יהודי… חלילה לשום יד, ובפרט יד של זר, לִנגֹע בכל הוד השֵׂיבה של הכותל הקדוש הזה, מבלי הרשאתינו" (כותלנו, עמ' 219-220).
יומן אירועים מיוחדים בכותל למחרת מלחמת שחרור ירושלים תשכ"ז
יום חמישי כ"ט באייר תשכ"ז 8/7/67 –
ברחבת הכותל נערכה תפילת שחרית בהשתתפות נשיא המדינה מר זלמן שזר שעלה לתורה לראשונה בכותל. את נשיא המדינה קידמו חיילים בריקודים ובשירת "לשנה הזאת בירושלים הבנויה". הנשיא הגיע לרחבת הכותל בלוויית חבר הנהלת הסוכנות א. דובקין. ופתח בתפילה נרגשת: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד… ארוממך ה' כי דליתני ולא שימחתי אויביי לי…". כמו כן נאמרה תפילת "אל מלא רחמים" לזכרם של חללי צה"ל והנשיא אמר קדיש ותפילת "מי שברך" לחיילי צה"ל.
לקראת הצהריים הגיע ראש הממשלה הראשון מר דוד בן גוריון ורעייתו פולה, אליהם הצטרפו מר שמעון פרס, מפקד חיל האוויר האלוף מוטי הוד, ראש אג"ם האלוף עזר וייצמן, ראש עיריית ירושלים מר טדי קולק, הברון אדמונד דה רוטשילד ורעייתו ומשלחת אנשי עסקים מצרפת. על הפמליה כולה ניצח המושל הצבאי החדש של יהודה ושומרון האלוף חיים הרצוג שאמר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".
דוד בן גוריון אמר כי זה היום הגדול השני בחייו. היום הגדול הראשון היה בעלותו ארצה: "אני מלא סיפוק מהנוער ומאומץ הלב של העם בישראל. אני בטוח שאין בעולם נוער וצבא כה אמיצים כבמדינת ישראל". כאשר נשאל בן גוריון להרגשתו ענה: "אני מרגיש עכשיו כמו שמרגיש כל עם ישראל, מעולם לא היה העם היהודי מאוחד כמו בשבוע האחרון".
באותו מעמד ניפץ אחד החיילים את שלט הרחוב הירדני, שהיה תלוי על הכותל המערבי ובו כתוב בערבית "אל בוראק", בעקבות דברי בן גוריון כי "השלט הזה אינו שייך למקום".
בני משפחת רוטשילד בהיותם בכותל הודיעו על תרומה של מיליון דולר לשיקומה של ירושלים. בזמן ביקור בן גוריון עמד בפינת רחבת הכותל מר שמואל דיין, אביו של שר הבטחון הטרי משה דיין. חיילים שהכירו אותו ניגשו אליו ולחצו את ידו. אחד ממנהיגי 'צעירי אגודת ישראל' הופיע נרגש כולו, קרע קריעה ופרץ בבכי.
אחר הצהריים הגיע השר מנחם בגין עם חברי סיעת 'חירות' וחברי אצ"ל ולח"י לשעבר. הם התפללו מנחה ושרו "התקווה" ומנחם בגין אמר: "היום הזה ניצבים אנו לפני הכותל המערבי שריד בית תפארתנו בירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, ונישא תפילתנו וליבנו כי ייבנה בית המקדש במהרה בימינו".
בין המבקרים הרבים שהגיעו באותו היום לכותל ותועדו היו גם: ח"כ ה. ארזי, ויקטור שם טוב והעיתונאי הוותיק חביב כנען, אשר שימש בתקופת המנדט כמפקד המשטרה ברובע היהודי.
בשעה 23:00 התקיים טקס הנישואין הראשון ליד הכותל, אולי ראשון מזה 2000 שנה. הצנחן שי סרלין ממשחררי הכותל, בן לקבוץ "אוּשָׁה" (מזרחית לקרית אתא), נשא את קרול רבין חברתו מאנגליה, בהשתתפות בני משפחה קרובים וחבריו לנשק. החולצה הלבנה שלבש החתן הושגה ממש ברגע האחרון, אך מכנסיו היו מכנסי צנחן מנומרים ולרגליו נותרו נעלי לוחם גבוהות. המשתתפים במעמד החופה האירו את החשיכה בנרות שעווה, ושרו בהתרגשות עצומה: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחקי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
(מתוך: "יומן אירועים", נמצא בכונן m:> תיקיית מדריכים> חדשי השנה> אייר> "יום שחרור ירושלים"> "ליום ירושלים").
