לפי אחת הדעות, בהושענא רבה שנת ד'תתקל"ז נכנעו הצלבנים לצבא צלאח א־דין. אך ישנן דעות אחרות לגבי התאריך.
עליה לרגל להר הזיתים בתקופת הראשונים
בתקופה המוסלמית המוקדמת, בזמן השלטון הפאטימי בירושלים (969-1099), היו שנהגו בחג הושענא להקיף את הר הזיתים 7 פעמים, כשכהנים צועדים בראש, מלובשים סיריקון ומעילים. בו ביום היו מכריזים את "הכרזת הר הזיתים" על ראשי חודשים, חגים, מועדים ועיבור השנה, פותרים לפני העם מענייני הפרשה ומענייני דיומא, וממנים אנשים בתואר "חבר בסנהדרין גדולה" ותוארי כבוד נוספים. יש לציין שבאותה תקופה לא התאפשרה גישת יהודים בחופשיות אל הכותל המערבי של הר הבית, ובכלל כניסת יהודים לירושלים היתה כרוכה בסכנת חיים.
(ע"פ יוסף ברסלבי, "עליות רגלים אל הר הזיתים", ירושלים לדורותיה, ירושלים: החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה – תשכ"ט, עמ' 122-124).
