י"א תמוז תרפ"ט (1929) – עבודת בנין הקיר הגובל עם 'סמטת' הכותל־המערבי חודשה על ידי הערבים, ברשיון הממשלה. דרך הקיר החדש יצרו מעבר אל המדרגות המובילות להר הבית דרך שער המוגרבים, והרחבה הצרה שליד הכותל הפכה לקפנדריא קבועה לתושבי שכונת המוגרבים הסמוכה (עד כה היתה הסמטה מעין רחוב ללא מוצא. רוחבה באותם ימים היה 3.8 מטר וארכה 28 מטר בלבד, ופתח כניסה אחד בלבד היה לה מצד צפון). מיד פנה הרב קוק לממלא־מקום מושל ירושלים, והוא הבטיח לחקור בענין, אך כעבור יומיים, בי"ג בתמוז, הודיע כי לדעת הממשלה אין לעכב את בנין הקיר אם לא תיגרם בכך הפרעה ישירה למתפללים. בפועל, הממשלה הרשתה לערבים להכשיר את החצר הגובלת עם הכותל למסגד שהשמיע את קריאת ה'מואזין' ברעש גדול כמה פעמים ביום.
(ע"פ 'כותלנו', עמ' 59-60)
