רבי ישראל משקלוב (תק"ל-תקצ"ט), תלמיד הגר"א ומנהיג ק"ק פרושים בצפת, שולח בראש־חודש מרחשון תקצ"א (1831) אגרת שלומים לבני משה רבנו ועשרת השבטים, בשמם של חכמי ורבני קהילת האשכנזים שבארץ ישראל, ומתאר את תפילתם לקבוץ כל ישראל מחושך הגלויות ואיחוד שבטי ישראל בארץ הקדושה:
"אנחנו פה בארץ הקדושה פורשים כפינו בתפלתנו נכח 'שער השמים' מקום מקדשנו כותל המערבי, אשר לא זזה שכינה משם (ע"פ שמות רבה ב, ב; ועוד), ועל קבר רחל אמנו אשר בדרך אפרת היא בית לחם, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, ועל קברות האבות הקדושים והאמהות הקדושות, ועל כל מנוחות הנביאים והתנאים והאמוראים… ישוב ירחם על כולנו, יקבצנו יחד ויאמר לאסורים צאו לאשר בחושך הגלו, ויבנה בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו, כן יהי רצון, אמן" ('קבץ על יד', שנה ד תרמ"ח; א' יערי 'אגרות ארץ ישראל', נג, עמ' 357).
