מנהג בירושלים מאז ימי הגאון ר' שמואל מסלנט, לאסוף את ילדי התלמוד תורה שבירושלים ביום הראשון של חול המועד של סוכות ולהביאם לתפילה ליד הכותל המערבי, ולקרוא שם את פרשיות התורה שהיה המלך קורא בעזרה בבית המקדש, במעמד הקהל במוצאי שנת השמיטה.
(מאיר בן דב מרדכי נאור, הכותל, זאב ענר, ת"א: משרד הביטחון, 1981 , עמ' 92)
מנהג 'זכר להקהל' התפתח לכדי כינוס קהל רב מכל קצווי הארץ, שהגיעו בכל מוצאי שביעית לשמוע את הרבנים הראשיים לישראל וגדולי וחשובי הדור קוראים בתורה. המנהג נמשך ברציפות עד ימינו, ונחגג בכל 7 שנים בהמון רב ובשמחה רבה. בזמן שהבריטים לא אפשרו לקיים את קריאת התורה מספר תורה בכותל המערבי, עיקר הקריאה והנאומים התקיימה בבית הכנסת ישורון ואחר כך צעדו המון החוגגים דרך רחוב ממילא לשער יפו וממנו לכותל המערבי, ושם קראו שוב בעל פה באופן סמלי. גם כאשר העיר היתה בשבי הירדני ולא התאפשר להגיע לכותל המערבי התקיים המעמד על הר ציון, מתוך צפייה לשוב אל העיר העתיקה ולמקום המקדש.
סיום טיהור בית המקדש בימי חזקיהו
"וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה בֵית ה' לְטַהֵר, וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל ה' לַחֲצַר בֵּית ה'; וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם לְהוֹצִיא לְנַחַל-קִדְרוֹן, חוּצָה. וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ, וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם ה', וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה' לְיָמִים שְׁמוֹנָה; וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ" (דברי הימים ב, כט, טז- יז).
