רבי ישעיה הלוי הורוויץ, המוכר בכינוי השל"ה (כראשי תבות ספרו 'שני לוחות הברית'), נולד בפראג לרבי אברהם הלוי הורוויץ, תלמיד הרמ"א, ממשפחה מפורסמת בפראג. בצעירותו למד אצל גדולי רבני פולין המהרש"ל והמהר"ם מלובלין. לאחר מכן שימש ברבנות וכאב־בית־דין במספר קהילות חשובות עד שבשנת שע"ד חזר לפראג ושימש שם ברבנות יחד עם בעל ה"כלי יקר". בשנת ש"פ החליט השל"ה לעלות לארץ ישראל ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ. ביום ב' בכסלו שפ"ב הגיע השל"ה לירושלים ונתקבל שם לראב"ד הראשון של הקהילה האשכנזית, "מרא דארעא ישראל" וראש־הישיבה בכל קהילות ארץ ישראל (ע"פ הקדמת בנו לספר השל"ה, וע"פ לשון הב"ח בהסכמה לסדור "שער השמים"). בי"א באלול שפ"ה נכלא על־ידי פחה ירושלים עם עוד ארבעה־עשר מרבני ירושלים על לא עוול בכפם, וכששוחרר תמורת סכום כספי גדול בראש־השנה שפ"ו ברח לצפת. משם עבר לטבריה עד לפטירתו לבית־עולמים. תאריך פטירתו לא נודע, אך ישנן השערות שנפטר בי"א בניסן ש"צ, ויש המקדימים פטירתו לשנת שפ"ו. בשנים שכיהן השל"ה ברבנות ירושלים גדל היישוב היהודי בעיר מכל התפוצות, וכפי שכתב השל"ה באגרת לבני ביתו ('שומר ציון הנאמן', אלטונא תרי"ג, גליון קמא-קמב): "תהִלה־לאל נעשה צר המקום בירושלים, כי קהל אשכנזים בירושלים הוא בכפל מקהל אשכנזים שבצפת תוב"ב, ובכל יום ויום מתרבים… כי ירושלים, אף שהיא בחורבנה עתה, היא משוש כל הארץ… וכן הספרדים שבירושלים מתרבים מאוד מאוד, ממש למאות, ובונים בנינים גדולים, ואנחנו חושבים כל זה לסימן גאולה במהרה בימינו אמן".
