י"ב אלול תרפ"ט (1929) – כתוצאה מפרעות תרפ"ט ('מאורעות הכותל'), שפרצו בירושלים והתרחבו לחברון ולכל הארץ, ירד מצבם הכלכלי של מוסדות התורה והחסד ביישוב העברי בירושלים ובשאר הארץ. לכן כתב הרב הראשי קוק 'קול קורא' נרגש בו פנה אל הציבור להענות למגבית שעורכים השד"רים והגבאים של המוסדות (מתוך אוצרות הראי"ה א, עמ' 493): "אחינו היקרים המשתתפים בצרתם של אחים לצרה, מוסדות התורה והחסד… לא בלב היכול להבליג על סערת יגונו אני כותב כעת אליכם דברי אלה. הצרה הנוראה אשר באה כעת על אדמת הקודש ועל כל מקראיה, על ידי הזדים הארורים הרוצחים הטמאים ועוזריהם לרעה (=הערבים והבריטים), שברה לרסיסים את כל עצמותינו… הרציחות, הטביחות האכזריות והחורבנות אשר החריבו בנו שונאינו ומחזיקי ידיהם, פגעו לא רק במקומות אשר הטבח והשוד נקרו שמה, כי אם ערערו את מצב החיים כולו בארץ־הקודש… מוכרחת תרומה מיוחדת… להחזיק כמקודם את ישובותינו הקדושות בעיר־הקדושה ובארץ־הקדושה… עד אשר ירחם ד' ציון… חזקו ונתחזקה בעד ערי אלוקינו וקדושת תורתנו, וד' ינחם את שאר עמו, ודם עבדיו יקום, ויבנה את חורבותינו ויקומם את הריסותינו וינחמנו בבנין שלם בביאת גואל צדק בב"א".
